נחלת הכלל - גידור

רשות הרבים פינת נחלת הכלל

מה בין מונח ישן כמו 'נחלת הכלל' לסוגיות מרכזיות המשפיעות על החיים שלנו בישראל? הסרטון הזה מציף מגוון בעיות של ניהול נחלת הכלל בהקשר הישראלי ובראשן השאלה: מי שומר על הנכסים המשותפים לכולנו?
מה המשותף למתווה הגז, מרינות לאורך הים התיכון, הגידור של נחל האסי, שיטוח עקומת הקורונה ומשבר האקלים? כולם ביטויים שונים של אותה סוגיה: ניהול נחלת הכלל. 'נחלת הכלל' אולי נשמעת כמו מונח ארכאי, אך למעשה, זוהי פרספקטיבה מאד עדכנית לבעיות חברתיות וסביבתיות מרכזיות שאנו מתמודדים איתן כיום. במה דברים אמורים? נחלת הכלל מתייחסת לנכסים משותפים, דברים השייכים לכולם. אלו יכולים להיות דברים פיסיים, כמו קרקעות המדינה, חופי הים, הנחלים, משאבי טבע כמו גז ואשלג, שטחים ציבוריים עירוניים ועוד. אלו גם יכולים להיות יצירות אמנות שזכויות היוצרים עליהן פקעו ונכסים תרבותיים אחרים, חלק מפירות המחקר המדעי וגם – האינטרנט. יש הכוללים בה גם תשתיות כמו כבישים ומסילות ברזל או רשת החשמל. ברמה הגלובלית היא כוללת גם את האוקיינוסים, אנטארקטיקה וכמובן – האטמוספירה. האפיון הזה של נחלת הכלל כדבר ששייך לכולם (וכפועל יוצא, לא בבעלות פרטית של אף אחד) מציב אתגר מרכזי לניהול שלה. המאמר הקלאסי של גארט הרדין 'הטרגדיה של נחלת הכלל' מצביע על הקושי שלנו, בני האדם, לשתף פעולה כאשר כל פרט ממוקד בעשיית הפעולה (הרציונלית לשיטתו) של מיקסום רווח פרטי. לא חסרות דוגמאות המדגימות את האתגר הזה: גודש בכבישים וזיהום אוויר מכלי רכב, התפשטות של נגיף הקורונה בשל אי שמירה על ריחוק חברתי, והאתגר הגדול של זמננו: משבר האקלים, וחוסר היכולת של מדינות לשתף פעולה כדי לצמצם פליטות גזי חממה. אולם, הגישה של הרדין היא התייחסות מאד מוגבלת לנחלת הכלל, המניחה שהבעיה המרכזית בניהולה היא העדר מנגנון של כפיה הדדית. בפועל, לא חסרות דוגמאות היסטוריות ועכשויות לניהול משותף של נחלת הכלל, כפי שעולה, לדוגמה, מהמחקרים של אלינור אוסטרום: דוגמאות לנכסי טבע כמו מקורות מים, שטחי דיג, או משאבי יער וקרקע שנוהלו על-ידי הקהילות שהתפרנסו מהן לאורך דורות. בדוגמאות הללו הבעיה אינה בניהול המשותף של נחלת הכלל. להיפך, הבעיות מתחילות כשהניהול של נחלת הכלל מופקע מידי הקהילה. גישה מאד שונה לאתגר של נחלת הכלל מתמקדת בניכוס שלה: אם זה הגידור של שטחי המרעה המשותף באנגליה במאות ה-16 וה-17, ההפקעה של משאבי מים, דיג, יער ועוד מידי קהילות מקומיות במדינות מתפתחות לפרויקטים שמכניסים בעיקר כסף לתאגידים גדולים, הפרטה של תשתיות ציבוריות כמו מסילות ברזל ותחנות כוח או תעשיית הביוטכנולוגיה שיוצרת פטנטים לקוד הגנטי של עולם החי. לפי גישה זו ה'טרגדיה' בסיפור הזה היא של גידור נחלת הכלל. בסרטון הזה, שהוא חלק מסדרה תיעודית של חגית גרובגלס ורותם אברוצקי ששודרה ב-2013, במה שהיה אז הערוץ הראשון, עולה שאלת הניהול של נחלת הכלל במגוון הקשרים: הניצול של ים המלח, ההגנה על הים מקידוחי הגז, הגידור של חופי הכינרת, המאבק נגד שלטי החוצות בנתיבי איילון ועוד. הדוגמאות אמנם נראות קצת מיושנות, אך הסוגיות שהן מציפות מאד עדכניות: למי שייכת נחלת הכלל, כיצד יש לנהל אותה ולטובת מי? הסרטון מציב את השאלות בלי לתת תשובות לסוגיות המורכבות שהוא מציף. סוגיות הנוגעות לאופן בו המודל הכלכלי הדומיננטי כיום מתייחס (או ליתר דיוק לא מתייחס) לנחלת הכלל ולעובדה שהמדדים הכלכליים שמספקת לנו הכלכלה הקונבנציונלית כמו התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) עיוורים לערכם של משאבים שונים הנמצאים בנחלת הכלל כמו: אוויר נקי, נוף, שקט או מים נקיים. הן גם מציפות שאלות על המנגנונים הקיימים כיום לניהול נכסים משותפים וכיצד עשוי להיראות ניהול דמוקרטי של הנכסים המשותפים. בסופו של יום המיסגור של 'נחלת הכלל' פותח פתח לשאלות חדשות על איך החברה, הכלכלה והפוליטיקה שלנו מתנהלת.
אורך הסרטון: 28:22 דקות, שמע: עברית, כתוביות: עברית, קרדיט: כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי, פורסם: 11.12.2013


ללמידה והרחבה בנושא מומלץ לקרוא את המאמר של דניאל מישורי (אחד המרואיינים בסרטון): למי שייכת נחלת הכלל. אפשר גם להאזין לפודקאסט שבו דניאל מישורי מתראיין על נושא נחלת הכלל סביב הסיפור של נחל האסי.