הטרגדיה של נחלת הכלל

האקולוג גארט הרדין פרסם ב-1967 מאמר שהצית מחדש דיון עתיק יומין על המתח בין הפרט לכלל בקונטקסט של המשבר האקולוגי. במאמרו הוא משרטט משוואה כמעט ברורה מאליה: כל עוד הרווח פרטי והעלות ציבורית אנחנו מקבלים ‘טרגדיה של נחלת הכלל’. הרדין מספר סיפור: דמיינו אחו פתוח לכל שבו רועים מגדלים כמה פרות שרועות במרעה המשותף. לכל רועה יש אינטרס פרטי להוסיף עוד פרה למרעה המשותף, כי כל הרווח מהפרה ילך לרועה, ועל כן סביר להניח שלאורך זמן, רוב הרועים יבחרו להוסיף עוד ועוד פרות.

כאן נכנס למשוואה עיקרון אקולוגי שקובע שלכל מערכת יש כושר נשיאה. יש לה חוסן מסוים שמאפשר לה להכיל סך מסוים של צרכנים. במקרה זה, כושר הנשיאה נקבע על-ידי פרמטרים כמו משקעים, הרכב הקרקע ומיני הצומח המקומיים וכדומה. לכן, אם תהיינה יותר מדי פרות, קצב הצימוח והרבייה של הצמחים מצטמצם ועל כן, בשלב מסוים האחו לא יוכל להמשיך לקיים את הפרות והרועים כולם יפגעו.

והנה המשוואה במלוא הדרה: הרווח פרטי (הפרות וההכנסה מהן שייכות לרועים), המחיר ציבורי (על כל פרה נוספת, מחיר הפגיעה במרעה המשותף מתחלק על כלל הרועים), ועל כן נחלת הכלל, המרעה המשותף, צפויה להתדרדר בשלב זה או אחר ולקרוס: רווח פרטי + עלות ציבורית = טרגדיה של נחלת הכלל

הטרגדיה הזו קשורה לכל סוגייה סביבתית ולהרבה סוגיות חברתיות אקטואליות:

• כשאני כפרט נוסע ברכב פרטי, כולל המוזיקה, המזגן והגמישות בשעות הנסיעה שאני בוחר, הרווח כולו שלי, הרווח הוא פרטי. מהאגזוז שלי יוצא זיהום אוויר שמתפזר על כל הציבור ודרכי הנשימה שלו, ובעיקר פוגע באוכלוסיות פגיעות (ילדים, קשישים). כלומר, המחיר הוא ציבורי. אני גם תופס מקום על הכבישים המשותפים, ומתלונן באזני כולם על הפקקים…
• כל מפעל מבקש לצמצם עלויות בכל דרך אפשרית, כלומר, להשאיר לעצמו רווח גבוה ככל שניתן – לשחרר זיהום לאוויר, למים ולאדמה, לשרוף דלקים ולפלוט גזי חממה, או לפגוע בתנאים הסוציאליים של עובדיו. הציבור משלם על כל זה במיסים, בבריאות ובאיכות ורמת חיים ירודה בעקבות כל החצנת העלויות הסביבתיות והחברתיות הללו. את הדוגמה הזו ניתן לתת גם ברמת המדינה. ארה”ב של טראמפ העדיפה את האינטרס ה”פרטי” האמריקאי על-ידי תמיכה בתעשיות הדלקים הפוסיליים, מבלי לתת את הדעת למחיר שהכלל, ובדגש מדינות פגיעות במיוחד למשבר האקלים, ישלמו. מבחינתו, לנצח בתחרות של ‘למי יש יותר פרות’, היא החשובה. כולנו תקווה שארה”ב של ביידן תפעל אחרת.
• שחיתות ציבורית היא הנאה של גורם פרטי בעל תפקיד תוך פגיעה באינטרס הציבורי. במקרה כזה, כל ההנאה הולכת למושחת ולשולחיו, והמחיר הוא ציבורי. פעם אחת כי יש פגיעה בקופה הציבורית, פעם שנייה הציבור לא נהנה ממדיניות איכותית לטובת הכלל. והאמון בממשלה, ובמנהיגינו, שהוא גם נכס משותף חשוב, נשחק ונפגע.

הסרטון הבא של Ted-Ed מסביר יפה את ה’טרגדיה’ ואתגר הניהול של נחלת הכלל, כולל דוגמאות רלוונטיות לחיים שלנו כמו עמידות לאנטיביוטיקה, זיהום אוויר, בזבוז מים ועוד.

אורך הסרטון: 4:57, שמע: אנגלית, כתוביות: עברית וערבית, קרדיט: Nicholas Amendolare, directed by TED-Ed, פורסם: 21.11.2017

הסרטון הזה מחבר את הטרגדיה של נחלת הכלל לקונטקסט של שמירה על כללי התנהגות למניעת הידבקות בוירוס הקורונה, תוך התייחסות לעולם תורת המשחקים ודילמת האסיר ועם הסברים של דן אריאלי מתחום הכלכלה ההתנהגותית.

אורך הסרטון: 3:28, שמע: עברית, כתוביות: עברית, קרדיט: כאן חדשות – תאגיד השידור הישראלי, פורסם: 21.4.2020

Photo by Iwona Castiello d’Antonio on Unsplash