קרדיט לתמונה: Unsplash

סיפור פוליטי חדש על נחלת הכלל

'אנחנו חברה של אלטרואיסטים, אבל אנחנו נשלטים על-ידי פסיכופטים'. בסרטון הזה, ג'ורג' מונביוט, עיתונאי וסופר אנגלי, מסביר מדוע אנחנו זקוקים לסיפור פוליטי חלופי לזה שהניאו-ליברליזם מספר לנו בעשורים האחרונים ומדוע הסיפור שראוי לספר שם במרכז את נחלת הכלל.

משבר הקורונה לימד אותנו הרבה דברים ואחד הדברים העיקריים שלמדנו הוא היכולת שיש לנו, בני אדם, לשיתוף פעולה ועזרה הדדית. אפשר להביא שלל דוגמאות מרחבי העולם, של אנשים וקהילות שנקטו יוזמה ונתנו מענה קהילתי לצרכים שיצר משבר הקורונה, כמו תושבים בווהאן בסין, שהתנדבו להסיע עובדי בריאות מביתם לבתי החולים, או קבוצות שיוצרות חלופות זולות למכונת הנשמה במיקור המונים, יוזמה של 'בינגו מרפסות' בבניינים משותפים בדבלין שבאירלנד, וכמובן – השירה המשותפת בבניינים משותפים באיטליה בזמן הסגר. 

המופעים הללו לא צריכים להפתיע אותנו. מחקרים בפסיכולוגיה, באנתרופולוגיה, במדעי המוח ובביולוגיה אבולוציונית מגלים לנו שכבני אדם, יש לנו יכולת אדירה לאלטרואיזם או זוּלָתָנוּת. זה לא אומר שאין בנו גם מימד של אנוכיות וחמדנות, אולם אצל רובנו אלו לא התכונות הדומיננטיות. לאור זאת, ההנחה בבסיס 'הטרגדיה של נחלת הכלל' [להכניס קישור לפוסט בנושא] לפיה בסיטואציות של משאב פתוח לכל תמיד נתנהל באנוכיות, היא לא בהכרח נכונה. אם יש תכונה שאולי טבועה בנו בזכות האבולוציה זו לא אנוכיות אלא דווקא שיתוף פעולה: שרדנו את הסוואנות האפריקאיות, על-אף שאנחנו חלשים ואיטיים יותר מהטורפים ומהטרף שלנו, בזכות יכולת לשתף פעולה.

אם האלטרואיזם ושיתוף הפעולה טבועים בנו, כיצד נסביר את הניצול האכזרי של בני אדם ושל הסביבה הפיסית והביולוגית שאנו רואים בעת הזו? בסרטון הזה ג'ורג' מונביוט, עיתונאי וסופר אנגלי, טוען שהטבע הטוב שלנו סוכל על-ידי כמה כוחות, שהחזק מכולם הוא הסיפור הפוליטי הדומיננטי של זמננו: הניאו-ליברליזם. זה הסיפור שאומר לנו שאנחנו צריכים לחיות באינדיבידואליזם קיצוני ולהתחרות אחד בשני; זה שמקדם אטומיזציה של החברה ומחליש את הקשרים החברתיים בינינו. לדבריו, 'אנחנו חברה של אלטרואיסטים, אבל אנחנו נשלטים על-ידי פסיכופטים'.

החלופה, לשיטתו, הוא סיפור פוליטי הבנוי על נחלת הכלל. נחלת כלל (commons) עבור מונביוט היא שילוב של שלושה דברים: (1) משאב, שיכול להיות שטח קרקע, יער, פלטפורמה אינטרנטית, אגודה שיתופית לאנרגיה קהילתית ועוד; (2) קהילה מסוימת שמנהלת יחד את המשאב; ו-(3) הכללים והנורמות למשא ומתן שקהילה מפתחת כדי לנהל את המשאב המשותף.

התרגום לעברית של 'commons' ל-'נחלת הכלל' קצת מאתגר את החשיבה עליה כסיפור פוליטי. הסיפור של מונביוט על נחלת הכלל אמנם מניח משאב משותף כהנחת מוצא, אך המיקוד שלו הוא בעיקר בפעולות שיוצרות את נחלת הכלל: פעולות הנעשות במשותף כדי ליצור, לקדם או לתת מענה לצרכים שיש לנו כחברה. למעשה, בספרות בנושא תרגמו את שם העצם לפועל ומדברים על Commoning או 'קומונינג', כלומר יצירה משותפת של ערך. גינה קהילתית, ספריית כלים להשאלה, מייקרספייס, קואופרטיבים למיניהם ועוד הם כולם יוזמות מוכרות וידועות לקומונינג.

היצירה המשותפת הזו מבוססת על ערכים של שיתוף והשתתפות בקבלת החלטות. נחלת הכלל גם מניחה מנגנון של חלוקה צודקת שבה לכולם יש חלק שווה במשאב המשותף או בתוצר שמייצרים יחד. לשיטתו של מונביוט נחלת הכלל 'אינה קפיטליסטית ואינה קומוניסטית': זהו מימד כלכלי אחר שקיים בספירה משל עצמו ושצריך לטפח אותו כדי ליצור חלופה לסיפור הניאו-ליברלי הדומיננטי.

בסרטון הזה מונביוט מדבר על הכוח שיש לסיפורים שאנחנו מספרים על העולם ומציע סיפור פוליטי חדש שמתבסס על נחלת הכלל. שימו לב שבתרגום המופיע בכתוביות בעברית 'נחלת הכלל' מתורגמת בטעות ל'המון העם' ולא 'נחלת הכלל'. 

 אורך הסרטון: 15:15 דקות, שמע: אנגלית, כתוביות: עברית וערבית, קרדיט: TED, פורסם: 5.9.2019

 


להרחבה על האופן שבו מונביוט תופס את נחלת הכלל ניתן לצפות גם בסרטון הזה (28 דקות באנגלית, בלי כתוביות).