סיפור הצנחת החתולים בבורנאו, שמציג הסרטון הוא דוגמה להתערבות אנושית במערכת אקולוגית מבלי לבחון את השלכותיה. הסיפור הוא גם אחת מהדוגמאות הנוראיות שמציגות את השלכות השימוש בחומר ההדברה DDT. הרעל ששימש קוטל חרקים שהיה בשימוש נרחב בשנות החמישים של המאה הקודמת (ובשנות השישים הוביל לכתיבת הספר ‘האביב הדומם’ של רייצ’ל קארסון, ולתחילתה של התנועה הסביבתית העולמית) פוזר בבורניאו על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO), כדי להתמודד עם היתושים נושאי המלריה.
לכוונה הטובה הזו היו השלכות מרחיקות לכת. החל מפגיעה בגגות של תושבי האי ועד הרעלת שרשרת שהובילה למכת חולדות ופגיעה חמורה בתושבי האי. המקרה הוא דוגמה לפתרון טכנולוגי תוך התעלמות מחשיבה מערכתית, או בתרגום חופשי כפי שכתוב בסיום הסרטון: “אם אנחנו לא מבינים את מערכת היחסים הפנימית במערכת, לעיתים הפתרונות יוצרים יותר בעיות”.
דוגמה אחרת להתערבות אנושית, כביכול לשיקום מערכת טבעית, ותוך כדי כך פגיעה מתמשכת בה הוא במקרה השלכת הצמיגים בשונית אוסבורן, בפלורידה, ארה”ב. במקרה הזה, בשנות השבעים למאה החולפת, ניסו לתפוס שתי ציפורים במכה – להיפטר מהמטרד של הצמיגים וליצור מקום חיות לדגים ואלמוגים. לים הושלכו יותר משני מיליון צמיגים בצרורות, אך הצרורות הללו נפתחו עם הזמן. צמיגים ‘חופשיים’ החלו לנדוד בים ולא רק שלא היוו מקום חיות לבע”ח, אלא גם הוטחו בשונית הטבעית ופגעו בה. מאמצי הוצאת הצמיגים מהים מסובכים ויקרים וכך רעיון שלא חשבו עליו עד הסוף הוא להיות מפגע סביבתי וכלכלי לתושבי האזור.
